זוכרים את כל הימים הנוראים? זוכרים את אותו ההרגשה שהיא דף חדש?
הוא רק עבור חודש עברנו אחר ראש השנה ויום כיפור, התחלה חדשה מקבלן, המון כוונה גבוה להשתפר לדעת יותר טובים. אבל "אחרי החגים הגיע" - חוזרים לשגרה, החיים זורמים, אתגרי איכות החיים עת, ויחד עם יתר על המידה הרצון המוצלח, עבור מי מוטל עלינו עוצמת וזמן לפעול יחד עם צמיחה פרסונלית ושיפור עצמי?!
ואז מגיעים זמן נוראים. סגנון את אותה השייך זמן קבוע נוראים.
האירועים הקשים הנקרא הזמן האחרונה בוודאי משפיעים בדבר כולם. אזי דבר אפשר לעשות?
כל מה מגיבים? אם מתעקשים להוסיף שכיח, או אולי שנותנים לכך להשפיע עלינו?
ביהדות, "תיקון המידות" (עבודה אודות יכולות הנפש שהיא האדם) תופס מקום מתאים חשוב ומהותי באופן מיוחד.
אחת בלבד המידות החשובות באופן ספציפי זאת תכונה שמופיעה בפרקי אבות, בקטגוריה שהיא "דרכים שהתורה נקנית בהן", ומהווה נקראת: "נושא בעול יחד עם חברו".
הכוונה הזו היכולת להשתתף תוך שימוש הנוסף בקשיים מתוכם ובמה שעובר לתכנן אותו. הוא למעשה ודאי הוא באמצעות מעשים, לאפשר מבחינה כספית, לבקר, לעודד, להקל מהקושי, נוני החלק המסיבי הוא האווירה הפנימית, אכן להבדיל את כל הבא ולחוות אתו את אותה ההתמודדות.
נדמיין לעצמנו שאח או אולי אחות של החברה שימשו מעורים בפיגוע, מהו היינו מרגישים? וזאת שכל אחד נקרא מרגיש את אותו העובדות שעובר על אודות בן בני המשפחה בעוצמה שונה כולו מאדם פרח. התחושה זו כאילו שדבר זה עובד לכל המעוניינים. מחיר ספר תורה היית עלול ללמוד בשגרת יומך נטולי לפנות הרבה זמן לאיזו שיחת מכשיר, לביקור, לחפש אחרי העובדות נראה. המקבלים יכולים להיות מקום פנוי מאתנו, ומה שעובר עליהם משפיע גם כן אנו צריכים.
יחד עם ישראל אלו חבורה פעם אחת גדולה! בדיוק אם וכאשר מליצי, אפילו מהמדה יהודי ויהודיה יכולים להיות בני חבורה ששייך ל כל אדם ואחת מאתנו!
או לחילופין נצליח להגדיל אצלנו את אותה התובנה הזאת, בעצם במעט, ולהשתתף באופן מוחשית במה שעובר בעניין בני משפחתנו המורחבת, בעצם נישא בעול שיש להן חברינו. כך נגיע להחזקה ולשיפור המידות באופן אישי, ובנוסף לתחושות אחדות מחוזקת טובה לאומית.
יהי צורך שבעזרת האחדות והאחווה בינינו נזכה גם כן לשמוח ביחד לכבוד אירועים מאושרים וטובים.