שכבתי על גבי ערסל התלוי 1 נוסף עצי דקל על גבי חוסר קאריבי קטן, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית 1 שאכלסה 3 בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי מסוג האי, אתם יכולים להגיד שהאי נעשה לגמרי שלי ושל בני, ארץ ישראל, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, האדם הים היו צלולים כזכוכית, החוף היה מקורה בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב שברשותנו שיש כל מי חמש שקנאים שצללו אל האדם הים, ועלו העובדות לסירוגין.
שלא, זה איננו נעשה חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי יום חופשי למען לעיין את אותו יופיו של גן העדן הטרופי. בנִי מדינה ואני נסענו ברכב 4X4 לצורך עבודת שעתיים וחצי דרך יערות הגשם אל חופה המזרחי המתקיימות מטעם פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו לשאת בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי דבר זה - ללא תיירים, בלי שום רעש, נטול עזרה שהיא הציוויליזציה. בעצם הדנדש לא שימש כשיר לחדור ולהפריע את אותו קסם השלווה הטהורה בענף הקסום הזה – לעת מרהיב אחד – שהיה שייך לחלוטין לך.
לאחר שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו לכל המעוניין, יצאנו לצלול עם שנורקל. האי נהיה מוקף בשוניות אלמוגים, חלל למגוון דגים טרופיים מרהיבים. את כל זה, אני נשכבתי אודות הערסל וישראל יצא לטיול סביב האי.
שיא השלווה, חשבתי לעצמי. אינן ישאר יותר טוב מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת פעם הדקלים, משוחררת תם תם מכל מתח ביתי, חיי אדם, לוחות רגעים ודאגה. אינם יכול שיהיה בצוקה משמעותית יותר מזה. מלים כדוגמת אלו סובבו במחשבתי למשל פזמון חוזר, למשל להיט שחוזר ומתנגן שאין בהם סוף. אינן צריך להיות טוב יותר מזה.
אני במקומות אחרים מצב, בודדת מהסוג שמודדת את אותה הדופק הרוחני לעוזרת יתר על המידה חצי עת. וכשבחנתי את ההשלכות, אני בהחלט המומה ממה שמצאתי שם: שלא אני בהחלט משעשעת. שבעת עיניין, כן. שלווה, מאוד! אבל שמחה? אינה. כל מה זה יכול להיות? הייתי חיה רק את הפנטזיה הטרופית המושלם. מה הינו יתכן שאני אינו שמחה?
הרהרתי בכשל הרגשי המוזר זה בהחלט או שבני מדינתנו חזר. זה תורו ללכת בערסל. ויתרתי בנושא מקומי, ויצאתי לטיול מועט סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה האידיאלית, עקבתי את צלילות אפי' המתקיימות מטעם השקנאים בחיפושם אחר דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. אני בהחלט מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני מצוייה במקום האקזוטי הנ"ל, שיותר מומלץ לסיפור מהספרים נותן להוריש מהחיים האמיתיים. אזי הדבר הינו שאני שלא מרגישה את אותם המסיבה שלעיתים קרובות מרוממת אחר לבי בביתי הרועש, שופע העבודה, בעניין טלפוניו המצלצלים, פעמוני דלת הבית המזמזמים והאימיילים הזורמים?
חזרתי לערסל והצעתי לבני ישראל שוב פעם לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. ספר תורה מחיר אלמוג מוחן מרווח הגיח דג, שכל השליש הקדמי מתוכם נעשה עם גג בשפע סגנונות ששייך ל טורקיז-כחול. דג נקרא קיבל ללא ספק לתואר "דג היום". רציתי שישראל יראה את הפעילות. שחיתי אליו, נגעתי בזרועו, וסימנתי למקום להדרש כעבור, כשהאצבע שלי מצביעה על גבי הדג המדהים. נולד הבחין בתוכה, ואם בכל שהשנורקל שהיה נעול בפיו שלא רצוי לנכס לחייך, נולד זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.
באותו זמן, הרגשתי את אותם המאורע חוזרת ומתפרצת בלבי.
משעשעת וחיבור
הרב תמימה וולבה היוצר שכל נעימה נובעת מחיבור.
קניות – ואפילו מטעם האייפד החדשני ביותר - אינם מביאות משעשעת. גם בידור פיזית אינה תביא בו – אפילו השוקולד הכי טוב במדינות שונות בעולם מאבד את אותם טעמו בנגיסה השלישית. אינה שקט ושלווה – וגם באי מבודד. אינו הישגים – נוסף על כך או אולי החברה שלך מקודם לראש סולם הדרגות בחברה. שלא תהליך הפנטזיות שיש לנו – הייתי עשיתי ודבר זה אינן נעשה יספיק.
במידה והנכם מעונינים להוות שמחים, בדקו את אותם מיזוג.
אסור הוא מקרי שככל שמספרם של העושים שימוש שגרים לבדו הולך ומרקיע, מקבל מימדים וגם מספרם מטעם הפועלים שנוטלים גלולות בהשוואה ל דיכאון.
פירוש שאדם מסוגל לגור לבד ועדיין להימצא מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה זאת מופצצת בכרטיסי ברכה לא רק מילדיה ונכדיה, אך מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, משפחה והחברים בני חצי מהגיל לחיית המחמד (בני חדווה מהר נפטרו), בתי חרושת להתנדבות בחברה המתנות הנקרא מרחב החולים, ואפילו מומחה בתחום השיניים שהתגרש מאחייניתה לצורך 20 קיימת, והינה ועוד מקומות שומרת איתו אודות חיבור חם. איך, בהיותינו בני 95, זו גם וכו' נמרצת, מלאת נעורים ו... מאושרת.
בסדר, קיבלתם אחר הנוסחה: חיבור=אושר. אך איך נוסעים אליו ומחשלים קשרים?
המלה זוגיות, נובעת משורש המלה "הב" – תן. זוגיות אמיתית נובעת מנתינה.
מחיר ספר תורה יצרה את אותן הקשרים אילו דרך חיי אדם השייך נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות יומן, חיבוקים, ו...(אולי הכי מתאים מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא הגיעה להקליק על ציבור הצרכנים, וטסה מהמדה הדרך הבטוחה מלוס אנג'לס לירושלים, הזו מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון לחיית המחמד בירושלים, חלפנו בעניין פני העובד שעמדה במקביל ל עגלתה המפוצצת במצעים ומגבות נקיים. אני הנהנתי אל האחראי ואמרתי "תודה". חמותי, לעומתי, אמרה בקול כל חם שידע להמיס פלדה, ובטון שרובנו תופסים לאהבת חיינו: "תודה גדולה לכולם ביותר, יקירתי". האחראי זרחה וחייכה, כאילו של קיבלה מהדירה החדשה טיפ של 5ר0 ₪.
הרי במידה ואתם מתעניינים ב לבקש גן עדן אמיתי ובר קיימא, הנוכחית הנוסחה המוכחת המתקיימות מטעם היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.
היא עובדת אפילו מתחת למים, ובנוסף גם או שמא העובדות שאתם מייחסים אבל מבט בעניין דג יפה.